ר"ן על שבת י״ג

1 מתני' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וכו' בשביל שתהא מנטפת. ויתקיים הנר שהשמן מטפטף כל שעה לאור הנר וטעמא משום גזרה שמא יסתפק ממנה וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה:

2 ואפילו אותה שפופרת. היא של חרס דמאיסא ליה גזרינן:

3 ואם חברה היוצר מתחלה מותר. דתו ליכא למיחש דמשום איסורא דשבת בדיל מיניה אבל כי לא חברה ואינו כלי אחד לא מתחזי ליה דאיכא משום מכבה:

4 ויתן ראש הפתילה. השני שהוא יוצא דרך הנקב שבנר לשאוב השמן ונמשך דרך הפתילה לראש הדולק:

5 ור' יהודה מתיר. דלא גזר ולא קיימא לן כר' יהודה:

6 גמ' תנא אם חברה. בעל הבית בסיד או בחרסית מותר:

7 כעין יוצר. שחברה שפיר:

8 מתני' המכבה את הנר וכו'. מפני נכרים פירוש מפני פרסיים שהיה להם יום איד שאין מניחין להדליק נר אלא בבית ע"ז:

9 ומפני לסטים. שלא יראו שיש שם שום אדם ויבואו עליו:

10 מפני רוח רעה. הבאה לפניו וכשאינו רואה נוח לו:

11 פטור. כדמפרש בגמ':

12 גמ' סוגיא דשמעתא וכו'. ואם חולה שאין בו סכנה הוא לר' שמעון. דסבירא ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה לא יכבה ואם כבה פטור אבל אסור דהאי כבוי נמי אינו צריך לגופו:

13 ולר' יהודה דס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. חייב עליה חטאת:

14 מתני' כחס על הנר וכו'. כשהוא חס על הנר ומשום הכי כבה אותו. אי נמי כשהוא חס על השמן או על הפתילה חייב. דסבירא ליה לת"ק דאע"ג דהאי כבוי אינו צריך לגופו חייב עליו וכר' יהודה:

15 ור' יוסי פוטר בכולן. דקסבר ר' יוסי מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה:

16 חוץ מן הפתילה. ומוקי לה בגמרא דף לא: בפתילה שצריך להבהבה שלא הבהבה מבעוד יום דכבוי זה צריך לגופו שיהא הלהב נוח לאחוז בו כשיבא להדליקה והיינו דקתני מפני שהוא עושה פחם שהוא מתכוין ממש לעשותה עכשיו פחם אלמא בכבוי הצריך לגופו מיירי:

17 מתני' על שלש עבירות וכו' בשעת לידתן. בגמ' מפרש טעמא מאי שנא בשעת לידתן:

18 גמ' בחדרי בטנה. מקום הדם:

19 רביעית דם. חיי אדם תלוי' בו:

20 ראשית קראתי אתכם. כדכתיב ראשית תבואתה ירמיה ב:

21 על עסקי ראשית הזהרתי אתכם. חלה כדכתיב ראשית עריסותיכם במדבר טו:

22 הריני נוטל נשמתכם. ותאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם ויבטל שם ראשיתכם ונשים נצטוו על כך כדאמרינן בב"ר היא אבדה חלתו של אדם שעל ידה נטרד אדם הראשון שנתרם כחלה וכבתה נרו של עולם ושפכה דמו ועוד שצרכי הבית תלויין בה:

23 נפל תורא לארץ. העומד לשחיטה הכל אומרים חדדו הסכין עד שלא יקום ויהא טורח להשליכו כך זו הואיל ואיתרע מזלה מזומן פורענותה:

24 מנכין. פוחתין:

25 קטונתי מכל החסדים. הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית עמדי:

26 אדם יוצא לשוק. שפגעין מצויין שם ומריבות:

27 דומה כמי שנמסר לסרדיוט וגריע מעולה לגרדום לידון להוליכו לפני שופט:

28 חש בראשו חששא בעלמא מיחוש קל:

29 ונתנוהו לקולר. הוי טפי מנמסר לסרדיוט וגריע מעולה לגרדום לידון שאין דנין שם אלא להריגה על סרחון חמור וצריך פרקליטין גדולים:

30 עלה למטה שחלה הרבה עד שצריך לעלות וליפול למשכב ואלו הן פרקליטין של העולה למטה בבית דין של מעלה תשובה ומעשים טובים:

31 אם אין לך לשלם. עולות והקדשות שתדור:

32 משכבך. אשתך:

33 אל תתן את פיך. בנדר:

34 לחטיא את בשרך. לחייב את בניך:

35 לפני המלאך. גזבר של הקדש:

36 כי שגגה היא. בשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם:

37 על קולך. בשביל קול נדריך:

38 בעון ביטול תורה. ויש אומרים בעון ביטול מזוזה וי"א בעון ביטול ציצית לכולהו יהיב טעמא בגמ':

39 בכנף איש יהודי. בשכר הכנף יחזיקו י' אנשים מכל לשון הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות:

40 שנאת חנם. שלא ראה בו דבר ערוה שיהא מותר לשונאו והוא שונאו:

41 מריבה רבה. מדה כנגד מדה:

42 ובניו ובנותיו מתים כשהן קטנים. ואהבתם ניטלת ממנו והיינו נמי מדה כנגד מדה:

43 במכונס. באוצרות יין ושמן ומתוך כך מארה בשערים שמוכרין ביוקר:

44 בחלה. בעון חלה:

45 והפקדתי. כמו לא נפקד ממנו איש כלומר אמעט את שעריכם שכנסתם כבר:

46 השמים נעצרים. ומתוך שאין גשמים יורדין היוקר הווה:

47 והשכר אבד :

48 עינוי הדין. שמאחרים הדיינין מלדונו ולא לשם שמים אלא מאחר שהוברר להם משהין אותו:

49 עוות הדין. שמעוותים אותו מדינו:

50 קלקול הדין. שלא היו מתונים בדין לעיין כל צרכו ונתקלקל מאליו:

51 חרב ובזה רבה וכו'. דכתיב נקם ברית ואין ברית אלא תורה כדכתי' אם לא בריתי יומם ולילה וכתיב והגית בו יומם ולילה וכתיב חרב דע"י חרב דהיינו משלחת גירוי המלחמה הביזה באה וכתיב ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם משען לחם הרי הבצורת וכתיב בסוף הקללות יען וביען במשפטי מאסו הרי ענוי ועוות וקלקול בכלל:

52 שבועת שוא. ל' הבל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה :

53 והדרכים משתוממים. מאין עובר:

54 אלא באלה. ויש במשמע בין שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת ובחלול השם נמי כתיב בהו חלול וגמרינן משבועה:

55 חלול השם. אדם גדול שבני אדם לומדין ממנו ואינו נזהר במעשיו ונמצאו הקטנים מחללין את התורה על ידו ואומרין זה מבין שאין ממש במצות ונמצא השם מתחלל :

56 אין אני שוכן. חורבן הבית במשמע שאין משכני בתוכם:

57 כי את כל התועבות וגו'. בפרשת עריות כתיב:

58 ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דהיינו ע"ז וכתיב בתריה ואתכם אזרה בגוים וכתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה הרי שהן גולין ואויביהם יושבין במקומם:

59 בשבתותיה. שמיטין ויובלות ואתם בארץ אויביכם ולעיל מיניה כתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה:

60 לא ישמח. הרי צרות וגזרות ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם הרי צועקים ולא נענין:

61 בעון נבלות הפה. כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה ועוד לשון ועד כל שנותיו של אדם ע' שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה:

62 הכל יודעין כו'. ולא הוצרך אדם לפרש למה נכנסה כלה לחופה והמנבל את פיו בכך אפי' וכו':

63 שוחה עמוקה. מוכנת לפי זרות:

64 זעום ה' יפול שם. בזעמו של הקב"ה הוא שוכן שם אצל פי זרות היושב אצלו ושומעו קרוי זעומו של הקב"ה:

65 הממרק עצמו. מפנה לבו לכך ממרק עצמו משאר עסקיו להתעסק בעבירה:

66 סימן לעבירה הדרוקן. בשרו מתקשה ועב ונפוח:

67 משך ידו. הקב"ה מהיות את לוצצים:

68 לא יגורך רע לא יגור עמך רע וגבי מספר לשה"ר כתיב דכתיב בההיא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו':

69 וגרסינן במס' ערכין נורא בבי פלניא. דמשמע עשיר הוא וכל שעה אור מצויה בביתו לבשל תבשילין: